היי,
שוב אני מתנצל על כך שהפוסט הזה לא חי, אבל לא היה לי זמן. בכל מקרה הנה מה שהיה היום.

תוכן

• פנל על סקונדליף (Secondlife) ו-MMORPG
• סגירת הפורום וההצהרה של הנוער
• מסיבת הסיום
• חזרה לארץ
• תמונות היום

פנל על סקונדליף (Secondlife) ו-MMORPG

הפנל היה דיי טיפוסי לפנלים האלה של עולמות וריטואלים, אבל נראה לי הקהל היה שונה.
אני אספר למי שלא יודע שיש תופעה מעניינת בעולמות האלה, שמיוצרים מקומות עבודה לאנשים שהם לא בהכרח מהמערב, כמו למשל, אנשים במדינות עולם שלישי שבונים דמויות וירטואליות ומוכרים אותם, או צמצום הפער הדיגיטלי בכך שכולם מחוברים ויכולים לעבוד בשוק וירטואלי – שבשלב הזה של הדיון, הראו שאין שום הבדל בין שוק וירטואלי לשוק אמיתי (המדינות או החברת המשחקים "מדפיסים" כמה שטרות שהם רוצים כדי לנהל את הכלכלה, אפשר להמיר את הכסף בין למטבע אחר וכו'). זה באמת נותן גישור לעולם הזה לעולם האמיתי.

לשם שינוי, בפנל הזה שאלתי שתי שאלות. אני אדגיש שאני בעד העולמות האלה, אבל השאלה הייתה יותר למטרת הפנל: הראשונה הייתה למה עולמות וירטואליים עוזרים מבחינה כלכלית כאשר ממול מונח העולם האמיתי. כמה שלא ננסה, לחם אמיתי יעלה הרבה יותר מווירטואלי, כך גם כל דבר אחר. אפילו בתור מתכנת שיכול לעשות הכול בעולם וירטואלי, ישלמו לי יותר לכתוב תוכנות "אמיתיות".
השאלה השנייה היא איך אנו מצפים שהעולמות האלה יהיה אמיתיים כמו שלנו, כאשר כל השליטה עליהם נמצאת בשרת אחת מרכזי. וכאשר החברה שהשרת הזה שייך לה תיפול, כך גם כל העולם שהוא מחזיק פשוט ימחק.

תשובה לשאלות משום מה לא קיבלתי בפנל, הם אפילו לא הזכירו אותן בדיון, כאילו רק אמרתי משהו שלא מצריך ייחוס. לכן הלכתי לדבר עם D. Abrams לאחר הכנס, הייתי על סף לבוא ולומר "אני חושב שהפנל חייב לי גם תשובה אחרי שאלות כאלה".

Abrams הקשיב לשאלות שוב, ונתן לי מספר טיעונים. הראשון היה שיש בכל זאת אנשים שמרווחים מזה כסף, ולטענתו כמו מאות אלפים. אני לא יכול להתווכח עם מספרים כאלה (אני מקווה שאין צורך, אחרי הכול הוא מנהל בנקים בעולמות האלה, הוא אמור לדעת). ואני חושב שזו תשובה מספקת.

השנייה הייתה פחות מספקת כי אין תוצאה עדיין בשטח. הוא טען בהתחלה שהשרתים הם כמו מדינות שקמות ונופלות וזה בסדר, אך אני טענתי "כאשר מדינה נופלת, כל השטח, העולם והאנשים. לא נמחקים פתאום", הוא בכל זאת סיפר לי שעובדים על משהו שנקרא "The Multiverse" שאמור לתת אפשרות לבזר את העולמות למספר שרתים. נראה אם יהיה.

ד"א בתחילת הפנל Abu Saeed khan, אמר בתחילת הפנל שאחד היתרונות הוא, שמפני שאין גבולות באינטרנט, הוא בתור פקיסטני בעל הרבה חברים ישראלים, ואולי ברמה המדינית זה לא ממש מסתדר, אבל זה עובד יופי ברמה האישית, וזה חשוב לדעתנו.
אני האמת ממש רציתי לקחת כרטיס ביקור ממנו ולהצטרף לרשימת החברים, אבל לא הספקתי בגלל השיחה השנייה.

סגירת הפורום וההצהרה של הנוער

לאחר הפנל על סקונדלייף העבירו אותנו מהר לפנל הסגירה. במעבר התבדח איתנו Howard Williams שכבר היכרתי "שאנחנו חייבים ללכת". ואכן זה היה פנל חשוב רשמית בו סגרו את כל הדיונים ובו הנציגים שלנו מהפיליפינים ומפקיסטן הקריאו את הצהרת הצעירים שנוסחה .

לבסוף, Walda Roseman שידועה בשם ה-"אמא" של פורום הצעירים, אמרה לכולנו לקום, ושאלה אותנו "האם נהנתם?", "האם הפורום שינה את חייכם", "האם עשיתם חברים חדשים?","האם אתם עכשיו מרגישים בעלי כוח והשפעה?". וכולם ענו בקול "כן!"

כל זה היה שווה, מפני שחרי זה, H.Lewis שהכרנו עלה לבמה ואמר "עכשיו כל מי שאינו חבר בפורום צעירים יקום" (זה התלווה בצחקוקים וקולות של אנשים מבוגרים מנסים לקום). לאחר מכן הוא שאל "האם נהניתם? וכו'.. וכמובן הראה שזהו מהוות הכנס.
הוא גם הזכיר שמה שקורה בפורומים פחות חשוב ממה שקורה לפעמים בדיונים בהפסקות, ולאחר מה שעברתי בפנל הקודם, זה היה נכון מבחינתי על אחת כמה וכמה.

לאחר צילומים וארוחת צהריים הלכתי לסייר בתערוכה לפני שתיסגר סופית עד הערב.

מסיבת הסיום

בערב הייתה מסיבת סיום רשמית, שהייתה כמו כל הקודמות – מפוארת ומרשימה וטעימה. כולנו הסתובבנו עם ההרגשה שעוד מעט זה נגמר, היו הרבה דיבורים וסיכומים, וגם אמרו מזל טוב לראש ה-ITU שהייתה לו יום הולדת. באיזשהו שלב החלו האנשים החשובים לרקוד קרוב לבמה, ואז גם עליה. מהר מאוד הצטרפנו כל חברי הפורום למסיבת ריקודים (זה החל להיות מוטיב חוזר בשלב הזה).
כאשר הריקודים דעכו התחלתי ללכת ולהיפרד מכול מי שהצלחתי למצוא בהמון, שכן משם היינו צריכים לנסוע ישירות לשדה התעופה. וזה היה כמובן מאוד מעציב. שיצאנו לאוטובוס החל לרדת גשם. זו הייתה הפעם הראשונה מאז שהגענו לתאילנד. זה הוסיף לכל האפקט הקולנועי של הפרידה הזו.

חזרה לארץ

חזרנו לארץ עם הירדנים, הסורים והפלסטינים. רק להזכיר שהם אחרי הכול שכננו. אך לא דיברנו יותר מדי בדרך. בדיוטיפרי פגשתי את Howard שוב, שהיה בדרך לגרמניה נראה לי.
על המטוס חשבתי לי שהיינו במשך שבוע במקום בו יש שלום עולמי, אוכל שמתאים לנסיכות , הטובים מכל העולם בתחומיהם (וגם היו לנו מלאכים שומרים שנראים chaperones) וזה בחלק מהתרביות הגדרה לגן-עדן.

אני מקווה שאת הפרויקטים והאנשים שאספתי אני אוכל להפוך לתוצאות בארץ, לפני שאני אפול לשנת לימודים אקדמית. יש לי כמה רעיונות שאני מקווה יראו בקרוב, ושכאן לא הסוף, זו רק ההתחלה.

תמונות היום

הנה גרסה קצת יותר גדולה של תמונות היום, תהנו:

תצוגות מלמעלה

נשים אסייתיות בלבוש צמוד – זה חלק בלתי נפרד מהכנסים האלה

אני מישראל, נציגי פקיסטן ובאמצע ראש ה-ITU. מי אמר שלום ולא קיבל?

רוקדים מול כולם בבמה גדולה

היי כולם,
רציתי לשתף אתכם במשהו שקרה לי בסקונד לייף, ואולי אסקור בהזדמנות את עולם הפודקסטים בתוך סקנד לייף.

סקנד לייף הוא עולם וירטואלי תלת-מימדי מאת חברת Linden Labs , שהתחיל כמקום שבו אנשים יכולים ליצור כל אובייקט שהם רוצים, למכור אותו במטבע מקומי, שאפשר להמיר לדולרים ובחזרה. העולם הזה הפך לעולם ענק עם אין ספור מקומות, חפצים ואנשים. הוא אף הפך גם מקור פרנסה לחלק מהאנשים שחיים בו. השאר קונים בתים וריטואלים, רוקדים במסיבות וירטואליות, משחקים, מדברים ופחות או יותר עושים כל דבר שאנשים עושים בחיים ראשונים שלהם וגם דברים שאי אפשר לעשות בהם.
רבים לוקחים את סקונד לייף מאוד ברצינות, ביניהם IBM שעושים שם ישיבות צוות, ואפילו עובדיהם כבר ערכו שביתות וירטואליות בעולם .והרבה חברות גדולות נוספות שבודקות איך מוצרים שבתכנון מתקבלים שם.

אני התחלתי לטייל שם לפני כמה חודשים, מידי פעם מבקר במקומות. ולפני זמן מה נתקלתי, להפתעתי, במקרה לגרמיי, במקום (שהיה ליד האגף של NASA שאני מבקר בו לעתים), בשם Science School, היה בו שלט ענק שכתוב בו " Science Friday ", שזהו פודקאסט שאני מאזין אליו מידי פעם!
באותו יום שהגעתי, הגעתי בדיוק בסוף התוכנית, וכל האנשים שהיו שם היו בדיוק בדרך החוצה. אבל הבנתי מהנוכחים, שבמקום הזה משדרים את התוכנית בשידור חי כאשר היא גם משודרת ברדיו בקנדה.

היום, אני החלטתי לבוא למקום, יום שישי, שעה 21:00 זמן ישראל, שעה 11:00 זמן סקונד לייף, ולהאזין חיי לפודקאסט.

אולם מלא במאזינים

הגעתי למקום קצת לפני ופגשתי שם את אחת המנהלות של התוכנית, היא בדיוק עבדה הגולגולת שאפשר לראות הצד ימין של התמונה לעיל, היא הוצבה שם במיוחד בקשר לאחת הפינות של התוכנית. היא שרצתה שאני יעזור לה לבדוק משהו בהרשאות העתקה של הגולגולת. היא גם נתנה לי הזמנה לקבוצה של Science Friday.

לקראת ההתחלה של התוכנית יותר ויותר דמויות זרמו לתוך האמפי, ולצערי השרת של האזור התחיל לקרטע מבחינת שידור התוכנית, שמעתי את הכול מקוטע, ולבסוף, אחרי השעה הראשונה איתרתי דף באתר התוכנית דף עם ערוצים חיצוניים שמהם אפשר להאזין. לא רק זה, המאיץ הגרפי החלש שלי התחיל להתקשות לצייר כל כך הרבה דמוית.

החוויה של שמיעת הפודקאסט בצורה חייה, כמו הרבה דברים, בעלת יתרונות וחסרונות. הפודקאסט הזה משדר את הפינות שלו בחלקים, מפני שהוא עורך שעתיים. וחלקם לא מעניינים אותי, אז קצת היה משעמם בחלק מהפרקים, ולא הייתי יכול לדלג למה שרציתי לשמוע. מצד שני, במהלך כל שידור, הצ'ט במקום רץ בקצב משוגע, ולמרות שבמקומות רבים היה מעניין, לשם שינוי, היה קשה לעקוב. ההפסקות היו גם קצרות בין פינה לפינה.
אבל, אחרי הכול, יש מן הרגשה מיוחדת כזו, שכולם באים בייחד לשמוע את השידור, הדבר הכי קרוב שאני יכול לחשוב עליו הוא כמו שבאים לשמוע קונצרט קלאסי או הופעה, במקום להאזין לדיסק בבית – זה לא אותו דבר.

הנה אני (ואני לא נראה כך)

דבר נוסף שכמובן שונה, הוא שהמנחה יכול פתאום לקחת משהו שמצוין במקום. או שהנוכחים יכולים לשאול שאלות. וזה קצת שונה מאשר צ'ט רגיל, או חיבור אנשים מקווי טלפון. אחרי הכול זה מוסיף אלמנט ויזואלי.

אחרי השעתיים האלה (שדיי הטישו אותי), מסתבר שהחלק המעניין נשאר לסוף – גלעין קטן עד בינוני של לינדנים (דיירים העולים של linden) נשאר והתחיל לדיין בכל מני נושאים, ממה שהיה בתוכנית, ועד אפילו קצת לינוקס. לבסוף, עייף אך מרוצה, התנתקתי מסקנד לייף.

לא מזמן, בפודקאסט מופע השוליים של קיטארו אירחו מישהו מהפודקסט המשחקייה שאמר (בצדק) שסקונד לייף הפך להיות מין "הצלחת הפטרית" של העולמות הוירטואלים, עם הרבה ניסויים וכל מני דברים חדשים ומשונים. בנוסף, linden שחררו את קוד המקור של התוכנת לקוח של סקונד לייף השנה, והבנתי שהם שואפים ליצירת תקן חדש לעולמות וירטואלים נראה לאן הכול יוביל.

מקווה שהנהנתם לקרוא
קישור לפוסט הזה באנגלית